דיכאון הוא סממן לכך שישנה התרחקות מהאור שאנו ומהרוח וכישויות רוחניות שבאנו לחוות חוויות ארציות דכדוך וחרדה הם המצפן הרגשי לכך שהתרחקנו או חסמנו את מי שאנחנו.
לנשמה שהתגלגלה בגוף יש תפקיד ארצי ולכן היא החליטה להגיע לכאן.
בשביל להגשים את היעוד הנשמתי
עלינו ללמוד להקשיב לקול המיוחד לה,
לנקות רעשי רקע ולהיות כנים עם מי שאנחנו ומה שבאנו לעשות כאן.
אממה בחירותינו יוצרות את מציאותינו ולא תמיד אנחנו מרוצות מהתוצאה או מהבחירה ועל כך יש לקחת אחריות וליצור מציאות רצוייה. איזה כיף שניתנה לנו חופש הבחירה מבין אינספור אפשרויות, אחרת היה מאוד מצ'עמם פה. לכן חשובה הכנות והאותנטיות למול עצמנו.
כל רעשי הרקע כגון לא יכולה, מאוחר מידי, אני לא מספיק טובה ועוד...יוצרים עומס רגשי ויותר מכך לא מאפשרים לנשמה לעבור את המסע שהיא בחרה עבורה.
אין טעם להוסיף ביקורת או שיפוטיות
אך יש טעם להוסיף חמלה וחיבוק חם מעומק הלב לכל מה שעולה בך גם ברגעים לא פשוטים.
איך תדעי אם את בהגשמה/ביעוד? בסיפוק?
כשאת בעשייה מתוך תשוקה
כשאת לא מתעייפת מנתינה
כשאת לבך את מרחיבה
כשאת נעה בחייך בתנועה הרמונית ומאוזנת וקשובה לרגש לגוף ולאינטואיציה
כשאת עושה מה שעושה לך טוב!
טיפ קטן גדול: לעתים רבות התשוקה שלנו מקושרת למתנה או לכישרון המולד/הטבעי שיש בנו
מוזמנת לשאול את עצמך וממליצה לכתוב את שיעלה מתוך כנות ואמת...
מי אני? האם אני מאושרת מהעשייה שלי והנוכחות שאני מקרינה? באיזה כישרון/מתנה ניחנתי?
האם אני נעה מתוך תשוקה בכל תחום בחיי?
זכרי שאת אור, ניצוץ אלוקי,
ודיכאון או דכדוך מתמשך הוא התרחקות מהאור שאת....