האישה הפראית שבך




כשסל האשליות והציפיות התנפץ לי בפנים

ראיתי ענקים נופלים

ראיתי הרים זזים

ראיתי אנשים ממשבר קמים

דמעות שחורות פיזרתי על אדמה לא זרועה

וכשכולם את פניהם הסבו

נשארתי לבדי עם ליבי בידי

כדי לחיות באמת שלי


בגלגוליי אחורה הייתי מהנשים שהעלו על המוקד בעקבות הידע והאמת שהחזקתי אך הגלגול הזה

לא נותרה אבן אחת שלא הפכתי

לא נותרה תפילה אחת שלא פיללתי


ומתוך בור העצבות, הכיסופים והמלנכוליה

אני נזכרת שאפשר גם אפשר

לשמוח את שבנמצא ולכאוב על שהיה

ואהבה היא תמיד זמינה

דרך שליחים מעולם עליון ומעולם תחתון

רק האפיזודות מתחלפות וחולפות

אך אהבה נשארת וברת קיימא


נזכרת אני

שמותר גם מותר

לשהות בספקות, באי וודאויות

ולתת לבריאה לומר את דבריה

ותמיד תדבר היא

דברי אהבה

דרך הלב

והבינה הגבוהה


האישה הפראית והיצירתית שבי ושאני,

שבך ושאת ושבכל אחת ואחת

שבות לחיים היצריים שלהן, לשורש הנשמה שלהן ולחיים שנועדו להן מאז ומעולם