האמת שדרכה אני חיה-האמת שלי




זה הולך להיות הפוסט הכי ארוך שלי

כאן בבלוג ותכף תבינו למה....


הוא אישי ולא אישי

הוא רוחני וארצי

הוא מאבא שמים אך גם מגאיה- אמא אדמה

והכל יחד רלוונטי מאז ומתמיד!


תהנו....



כבר תקופה ארוכה שגופי עובר שיפט, מעבר תודעתי, עוד לפני שהשכל הבין זאת.

לכן אני מזה תקופה ארוכה התחייבתי לאחד בתוכי ולהביא לידי איזון חלקים שבי שהתבקשו ממני נראות קבלה ואהבה ללא תנאי.

אז יצאתי למסע.

למסע של חקירה והתבוננות אשר הביא אותי להתמודדות

של שקר מול אמת.

צל למול אור. פחד למול אהבה.


בכולנו אור וצל

אגו ונשמה

אהבה ופחד

רוח וחומר


מהויות המרכיבות את כל הווייתנו


2 תנועות עיקריות קיימות בעולם

אהבה ופחד והבחירה ביניהם.

הבריאה יצרה אהבה וכמו שהיא יצרה אהבה כך גם הפחד

שדרכו נזכר באהבה ובאהבת הבורא ללא תנאי במקום לתסריט האשליה.

2 צדדים של אותו מטבע



מה שאנו חווים כעת הוא מלחמה של אור בחושך לאחר שנים

שהחושך גבר על האור.

כוחות הרשע, הפחד, השליטה, הרוע, האופל ושאר ירקות

מתנקים מהכדור שלנו.

וכמו שהכדור שלנו מתנקה הוא מחייב אותנו להתנקות.

להתבונן פנימה ולנקות מה שכבר לא משרת אותנו כאינדיבידואל וכקולקטיב.

והנה שוב הגענו לזמנים שבו הרוח

מבקשת לגבור על החושך/ קידוש החומר שנעשה במשך שנים, עידנים.


בחומר אפשרנו לאינטלקט לגבור על החיבור הגבוה שבנו

נתנו לגיטימציה לשכל ולהגיון לשלוט,

התנתקנו מהרגש, מהאינטואיציה, מהמצפן הפנימי והאינטואיטיבי

ומהשפע הקיים בחיינו.

בנינו בניינים, נכנסנו לחדרי חדרים התנתקנו מהטבע, רדפנו אחרי החומר והכסף, התמקדנו במה באין ובחוסר.

וכך התנתקנו מהטבע שלנו, מעצמנו ומהחיבור למסע הנשמתי.


יצרנו הפרדה בין חלקים שבתוכנו, ונתנו לאחר להנהיג אותנו.

הדחקנו טראומות קטנות כגדולות במודע ולא במודע עד שהגיעו התקפי חרדה, תאונות למיניהם, חולי, כאב ואתגרים.


לפני מספר שנים שמעתי את צעקתה של אמא אדמה.

התמסרתי לכאב שלי ושלה ולא יכולתי שלא ליבב יחד עמה.

הרי מאפר באנו ולעפר נשוב.

היו עמי בחסד וחמלה שמעתי אותה.

הבנתי אז שהיא היחידה שלא שופטת ומבקרת...אהבה ללא תנאי.

וכי שמה שבלמטה כך משתקף בלמעלה-אבא שמים, בורא עולם

אוהב אותי כפי שאני אז מי אני שאני שאבקר חלקים שאני לא אוהבת בתוכי.

במקום הזה החל המסע הרוחני שלי להתעצם.

הבנתי שהאישיות שלי היא לא כל מי שאני, הבנתי שהאגו שלי זקוק לנראות ולא להדחקה, הבנתי שאני חלק מרקמה אנושית ורוחנית אחת

בועטת וחיה.

התחברתי ועדיין כל יום מתמסרת לחבור לטבע האינסופי שבי המתגלה לי בכל תנועה ערה ומודעת.

זאת המחויבות והאחריות הראשונה שלי.


התחייבתי להקשיב לקול הנשמה שמבחינתי זהו הקול ו'ה'כל.

כשהתחברתי דאגתי לקרקע את עצמי כמה שיותר לשורשי הליבה של

אמא אדמה הלא היא גאיה, כי הרי היא תפסה תאוצה וטרנספורמציה אנרגטית שהפכה את הקערה על פיה ומבקשת בנו להיות מחוברים לאמת ולמי שאנחנו. וככל שאנו עולים יחד איתה כך גם מתבקשים השורשים שלנו להתקרקע כמה שיותר באדמה לבסיס איתן ומרחב להכיל כל שיגיע ויתגלה.

היא מבקשת להעיר אותנו ולהאיר בנו את

את האחדות, את הפעימה הנישמתית והקולקטיבית והיא עושה זאת

דרכי חושך וצל. והצל שלה הם אסונות טבע

בדרכה שלה היא מנקה ומבריאה דרך אסונות טבע, צונאמים, הצפות, רעידות אדמה, שריפות וירוסים ועוד. מביאה היא את מתנתה.

אין היא מתחשבת רק בברואים, אלא בבריאה כולה.

ואם היא רוצה היא יכולה בין רגע להעלים את כל מה שלא משרת אותה כולל עמים ותרבויות שונות.


לא חסר בה שום משאב היא שופעת מכל טוב וכמוה כמונו 70

אחוז מים, רגש, רוח ותודעה.

בדרכה שלנו היא מלמדת אותנו לקחת אחריות.

כמוני וכמוך היא מחפשת לשאוף כל הזמן לאיזון.


כל מה שניקח איתנו ונשאר עמנו זאת התודעה.

אינפורמציה על גבי אינפורמציה.

בכל גלגול שלנו אנחנו מביאים איתנו את מה שזקוק לריפוי ותיקון.

מה שנקרה עבודת המידות עד שנבין כי הגאולה בנו ובידנו

ורק צריך לבחור בה.

כאמור 2 תנועות עיקריות

אהבה או פחד.

לבחור לראות את כל החלקים של הפחד/ הצל/האגו

ולהתמיר אותם כאלכימאיות

לתדר שהוא אהבה ולרקוד את החיים עם האלוקות


מטרת הבריאה היא שמחה ואהבה ללא תנאי.

כך רוח הקודש יורדת על האנוש, כשהשכינה מעליו

והוא מתהלך מאוהב בכל ובחיים.


בשבילי התורה היא אמת והיא אחת ופנים רבות לה.

מבחינתי היא איננה מקושרת לשום דת, שמירת שבת

או נראות חיצונית כלשהי,

אלא מקודשת עבורי ולו בגלל הסמלים והקודים אשר צפונים בה.

עשרת הדיברות בשבילי הם החוקים האתים והמוסריים כדי לשמור

על איזון בינינו ובין רענו, באם לומדים אותם לעומק.

באם היינו נוהגים לפיהם לא היינו צריכים שום חוק מחוצה לנו אי שם ומתוקף כך לא היו בתי כלא ועוד מוסדות רעועים שבימים אלו האמון בהם כבר לא עיוור.

הכלא הנפשי הוא לכלוא את עצמנו בתוך חוקים ומערכת אמונות שהחברה והיחיד מכתיבים ומבלי לקרוא תיגר, לחקור ולשאול שאלות האם הדבר משרת אותי ואת הכלל.

אם חוק איננו מוסרי הוא איננו אנושי ועלול לשבש את הדעת

והתודעה על אף שהוא חוקי. ראו דוגמת שלטון היטלר.


מבחינתי התורה היא אחת ואין עוד מלבדה.

כל עוד יורדים מהפשט לעומק הקודים והאורות הגנוזים

ומבינים מהי משמעותם ומתנתם, הרי לנו מתנה..מתן מה'.


בורא עולם דרך פלנטת ארץ לא יכלו להיות מדויקים

יותר לזמנים אלו של חג החנוכה.


לאורך כל ההיסטוריה בני ישראל נרדפו על ידי עמים אחרים כגון הנאצים, הפרעונים והיוונים.

אך זוהי למעשה סמליות של רדיפה אנו את עצמנו. והכל תלוי בנו ובאחדות שלנו. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן!!!

על הדמויות בתורה עוד אפשר להתווכח אם הם חיו באמת או לא...

אך על הארכיטיפים שהם סימלו זאת עובדה שבכולנו קיימים ארכיטיפים

שמרכיבים בנו את האנושיות והאישיות.

באנו לכאן לרגע דל...ממוצע של 70, 80 שנה.

מבחינת הנשמה זהו גרגיר של חול בציר הזמן הנצחי שלה.

אותה מעניין דבר אחד

והוא לעשות את מה שהיא התחייבה ונועדה לעשות בטרם התגלגלה.


אין באמת עולם חיצוני..הכל בנו. אם משהו מתקיים במציאות הפיזית

שלנו זה משום שהיה מספיק מומנטום של רגש עם מחשבה שיצרו זאת.

רדפנו מספיק שנים סביב הזנב של עצמנו מבלי הואיל.

אפשרנו לאחרים להפחיד אותנו והלכנו כעיוורים שבי אחרי

תודעת פחד ושליטה

התנתקנו מהטבע הרוחני ומהאור שתמיד היינו ותמיד נהיה.


וכעת זאת קריאה ודי אחרונה של גאיה להתע(א)ורר ולהנהיג את עצמנו.

לקחת אחריות על מי שאנחנו ועל התודעה שאנחנו מהדהדים החוצה לעולם, לכל איש, יצור חי ודומם.

כי הרי להכל יש תודעה...ומה שנהדהד מבפנים גם ברמת המחשבה

חוזר בחזרה אלינו במציאות חיינו.


לקחת שליטה חזרה לידנו, לנקות את התודעה, להשתחרר מתודעת הפחד

והקורבנות ולחיות באומץ ומאומץ ועל באמת!!!!


אני לא יותר טובה מאף אחד ואחת אחרים

אין בי שום כוונה במילים אלו לבקר את האחר.

אני כמו כולם ישות רוחנית של אור, שבוחרת בחירה מודעת לנוע מאור ואהבה בכל תנועותיי הפיזיים והאנרגטיים ועושה למול תרחישי חיי את עבודת המידות הראויה.


כי בסופו של יומי האחרון

רוצה אני להגיע למקור, לבורא עולם שלפעמים הוא גם אלוהיאמא שלי

ולהגיד לו/ה השתמשתי בכל מתנה וכשרון ממה שהענקת לי

וניצלתי לטובה, לאור ולהשפעה כל תרחיש בחיי למעני ולמען האחר.



למה כתבתי את כל זה?...

ראשית, כי אני כותבת וזו חלק מהשליחות והיעוד שלי כאן, לחלוק...

לתת קול וביטוי לעצמי ואולי להעניק השראה עבור נשים אחרות לקחת אחריות וביטוי חופשי עבור עצמן.


שנית...למה לא?! :)


תקופה מרגשת לחיות כאן ועכשיו...מתרגשת לבאות ברמות של כלה!


ואם כבר כלה משאירה אתכן עם קטע מהשיר שאולי אף הקדים את זמנו:


בואי כלה...


'איך אסגור את חלוני

וקרובה הסופה?

איך אסגור את חלוני

ואת יחפה?

איך אסגור את חלוני

והים קרא?

איך אסגור את חלוני

ואת ערה?

והאוח מלב הליל

את שנתי קרע?

בואי כלה.'


לאה גולדברג