top of page

לסלוח ולבחור בחיים

בחוויית הילדות האישית שלי היתה ציפייה להיות בגרסה אחת וגרסה אחת בלבד. הרגשתי שנדרש ממני סוג של קבעון רגשי וליניארי מאחר ולרגשות מסוימים (כמו כעס, עצב) לא ידעו איך לגשת, לקבל ואולי אף לווסת ולהתמודד.

אותה גרסה שהתבקשה להיות היתה צריכה להישאר מחויכת ולשדר שהכל בסדר. בקיצור, להיות עם פוקר פייס ואת השאר לטאטא מתחת לשטיח הפרסי האדום שקישט את סלון הבית. מכך למדתי שאוהבים ומקבלים אותי בתנאי ש....


כיום לאחר תהליך של שנים בתחום המודעות הרגשית ובכלל התפתחות התודעה אין אשמה בנאמר על איך שחונכתי ואין גם כעס. ישנה קבלה וחמלה ואף הכרת תודה על כל השחקנים ששיחקו את תפקידם בחיי אבל זה לקח לי לא מעט זמן להגיע למקום השלו והשלם שעשיתי בתוכי. סליחה היא לא משהו שעושים באופן חד פעמי ואף מצריכה טיפול שורש עמוק מפעם לפעם.

סליחה לכל נשמה באשר היא כשחקנית מפתח שפיתחה ועיצבה אותי לזהות שאני בוחרת יום יום כנשמה בגוף. אך הסליחה המשמעותית היא בעיקר הסליחה לעצמי;

סליחה לעוברית שכמעט עברה הפלה בעודה ברחם אמא,

לתינוקת הקטנה שחוותה נטישה בבית יולדות כי אמה סרבה להאמין שאני ביתה כי נולדתי בצבעים וגוונים בשונה מהציפיות שהיו לה,

לתינוקת שנשארה ללא שם ימים שלמים ושסביב החלטת השם נגרמה מריבה משפחתית ובעקבות כך חלב האם התייבש ואמי סבלה מדיכאון לאחר לידה,

לילדה ולנערה שראתה בבית מראות שילדה לא אמורה לראות ולחוות,

לאישה הצעירה שהלכה סומא בעולם ולא ידעה את מקומה ונשמתה, לאמא הפרפקציוניסטית שגידלה ילדים לבד באופן טוטאלי וביד שוררת ושולטת,

לרעיה שהביאה שלל של דפוסים קלוקלים למערכת היחסים עם האיש שלה ועם האישה שהחליטה לצעוד בדרך האותנטית שלה גם במחיר של ניתוק מכל מה שהכירה וידעה....

ללדת את עצמה מחדש, ללמוד עולם, לטעום מחדש, לזחול, ללמוד ללכת ולרקוד מחדש את החיים.

בשבילי סליחה היא לשחרר את הרעיון שהעבר יכל להיות אחרת ולאהוב כל חלק שבי ולכן...


אני לירן, בשנתיים האחרונות הייתי באבל ובתהליכי פרידה . פרידה מכל הזהויות שכיסו וסומאו את מהותי. מכל הקליפות הקשיחות שהנפש בחרה לאחוז ומכל המסכות שכיסו את האמת שאני.

הממתי כל חלקה שלא היתה מי שאני (אמונות, דפוסים, פרדיגמות וכו')

גיליתי שיש לי הרבה מאוד גוונים, צלילים וחלקים שהם לא מנוגדים או מפוצלים כמו שחשבתי. גילתי שיש לי הרבה מה לומר בעולם ולעולם, גילתי שיש לי רגעים וימי בצורת ויש ימים מופלאים ושופעים בניסים. מאפשרת לעצמי להרגיש הכל כולל הכל מבלי לטאטא או לרצוח שום חלק או רגש שבי מתחת לשטיח הפרסי האדום ;)


אני לירן ובאמתחתי הרבה מאוד צלקות מחבולות המסע שלי, בדרך שבחרתי לעצמי, הרבה מאוד דמעות שנזלו מהעיניים ולתוך חדרי הלב אשר גרמו לו להיפתח ולבנות אמון מחודש בחיים, הרבה מאוד תהיות ומחשבות, הרבה מאוד מיתות ויחד עם כל זאת נשארתי נאמנה לליבי ורוחי ולא וויתרתי על המסע האותנטי שלשמו הגעתי.

במסע הזה היו לי וסביבי ידיים חזקות שעזרו לי ועיניים טובות שהסתכלו עליי במבטי אהבה ללא תנאי או התניה אשר האיצו את תהליכי הריפוי שלי ועליהם אני שומרת קרוב ומוקירה תודה מעומק ליבי.

הריקוד שלי עם החיים הוא לעתים עצוב ולעתים שמח, לעתים מלא משמעות ולעתים סתמי. אך תמיד הריקוד שלי הוא מה שאני בוחרת שהוא יהיה מתוך הווית הרגע, מתוך חיבור לגוף ולנשמה ובעיקר להשמיע דרכו את קולי גם אם הוא רועד וחרישי.


השבוע אנחנו מקבלות את התורה, האמנם?

אמנם חג מתן תורה-(נתינה), אך האם אנחנו מסכימות לקבלה?

באחת הציוויים שניתנו לנו בעשרת הדברות צווינו לא לרצוח...

רק בשנים האחרונות אני מבינה את המשמעות הרחבה והעמוקה יותר של הדיבר הנ"ל.

בשבילי הכוונה היא לא לבטל או להשחית שום חלק ברב ממדיות המרכיב את היותנו והניתנים לנו לנו מתוקף הייתנו ברואים ובוראות.

מערכת היחסים שלי עם העולם הפנימי הרגשי שלי הוא המצפן שלי בחיים

ולכן אני בוחרת אהבה עצמית על פני בריונות פנימית....


עבורי לבחור בחיים היא בחירה יומיומית מודעת ונוכחת ולהביא את עצמי הכי אותנטית מתוך יושרה פנימית לעתיד שאני מבקשת לברוא יום יום שעה שעה...ברכות ובאהבה ללא תנאי!

'והיכן שתניחי את אהבתך יצמח עולם' (עדי אביטל-רוזין)


שתזכי לקבל את התורה ובעיקר תורתך הפנימית שלך...חג שמח!!!


קרדיט לצלמת: ליבנת פרלמוטר

Commentaires


bottom of page