מודעות ותודעה, השמים שבי


עד שלא מתע(א)וררים אנחנו לא חווים באמת מערכת יחסים מחוצה לנו

אלא רק עם עצמנו עם החלקים הלא מודעים שאנו,

עם חלקים שבורים, לא מלאים, לא מסופקים ולא נראים שבנו.


וכך אנחנו מסתובבים בעולם מחפשים השלמה ומלאות לכל השבור והסדוק.

דרך קריירה, זוגיות ועוד...

באים עם ציפיות ונאחזים בתכונות שהם לא האמת כמו הקנאה, החרדה, הבושה, האשמה וכדומה.

החלקים הלא מפותחים הללו משתקפים במערכות יחסים שלנו בעיקר מול הקרובים ביותר לנו. זוגיות, הורות וילדות. ואנחנו משליכים אותם עליהם במקום להתבונן פנימה.


אך למעשה אין אשמים...ובטח שלא את ההורים כי כולנו גדלנו כך במטרקיס הישן ששמר עלינו ועל אבות אבותינו בסטטוס קוו של פחד. ובשם התרבות, הדת, המוסדות ובכלל התקופה נשארנו אחוזי פחד וחרדה, היוצרת תודעת חסר וקורבנות. 

וכשאנחנו מגיעים לבגרות ולזוגיות אנחנו מגיעים חבולים, רעבים וכמהים שיסתכלו עלינו ויאהבו אותנו ללא תנאי. מצפים שימלאו בנו את החסר. שמים עלינו מסיכות של התמכרויות ודפוסים כדי לא להרגיש שכואב שם בפנים. וכך קורה שאנחנו מתגרשים מעצמנו בכל פעם שלכאב בעיניים אנחנו לא מתייחסים.


אך האמת שאין חסר ואין אשמים,

זו רק האשליה שנוצרה על ידי החברה.

כי נולדנו שלמים ומלאים (מספיק להתסכל על תינוק ולהבין זאת) אך גרמו לנו להאמין שאנחנו לא.

על ידי שטיפות מוח, של להיות כך או כך, שלעסוק בכך או כך, שאם לא נקנה את זה או אחר אז אנחנו לא טובים כפי שאנחנו.

ערערו בנו את תחושת הקיום הבסיסית שאנו.


האמת היא שאנחנו רק ילדים שתפסנו גובה, ילדים נצחיים של החיים.

הגיל הרגשי שאיתו אנחנו מסתובבים בעולם הוא הגיל האמיתי.

ואם לא התבגרנו והתפתחנו מגיל 3 נחווה התקפי זעם דרך הילדה הפנימית שמנהלת את החיים, נחווה חוסר שלווה כי האותנטיות שבנו טרם התגלתה, נחווה כעס  וציפייה על מה שמשתקף אלינו מבחוץ כמראה.

אבל העבודה היא פנימית, שורשית ועמוקה. אין אף אחד בחוץ.

תודעה פנימית מקרינה לתודעה ומציאות חיצונית.

ואם אנחנו רוצים בחיינו ערכים כמו ביטחון, כנות, חופש דרך ביטוי האותנטיות שאנו, אנחנו צריכים לשחרר את העבר דרך ריפויים רגשיים ושחרור הדפוסים והתלות הרגשית באחר למציאת היהלום הנקי והאותנטי שבנו על מנת למזג את המציאות הרצויה עם כמה שפחות מכשולים והתנגדויות לחיים של קלילות והרמוניה וחיים של אהבה מתנועת הלב הערה. 

רק שם ההתעוררות מחכה לנו.



הערה: התמונה צולמה לפני כמה ימים בהליכת בוקר...השמים שבי!