סיפור מקרה מהקליניקה


הרציונל שלה דיבר וביקש

לדייק את תחום הקריירה שלה, העשייה שלה כמו גם הלימודים.

אך אני שומעת את הגוף והדהודיו הרגשיים:

הגרון שלה נעול וסגור

האגן מכווץ

והכתפיים עמוסות ומותשות

הברכיים כואבות

והלב...הלב שלה מבקש חמלה


הגוף ביקש מנוחה והרפיה לפני כל החלטה ובחירה שהיא נוקטת


אז היא התחברה ללב

גילתה מה הוא לוחש לה בקול

ואת הכל

ואז....

ירדו ים של דמעות וסודות של הגוף


היא: כואבות לי הברכיים מגיל צעיר


אני: חלצי נעליים בבקשה ונעבור לתנועה

עברנו לברכיים

והפרחנו שם תנועה

קלילות למול תסכול ומרירות. 

כשהופיעו חיוך וזרימה,

משם ובמעלה האגן

אשר גילה לה אמונות ודפוסים 

שאינם מיטיבים עם גופה וליבה

עברנו לכפות הרגליים....


ופתאום צף לו פחד מוות...חרדה 


אני: חילצי גרביים בבקשה

היא: אמאל'ה...

אני חייבת? הסתכלה עליי בחוסר ביטחון

אני: אני פה איתך מכוונת מנחה ונעה יחד איתך.


היא נרגעה. 


תוך כדי תנועה נוספת הגוף גילה לה שהיא בורחת לעשייה...

בורחת מהרגש

ואז הופיע זיכרון מהעבר שגילה לה

שבצעירותה נהגה לרכוש המון זוגות נעליים


על מנת לברוח ולהרגיש בטוחה


אך כשהיא בורחת מהרגש

היא לא קשובה ופנויה למצפן הלב ולרצונותיו

ואז עוד גל של רגש צף...


אין ביטחון

אין וודאות

אין לאן ללכת....

היא הסכימה לתת לכך מקום

וראתה שהשד(הרגשות) לא כזה איום ונורא


היא הבינה שהיא תלויה ונאחזת 

בסיפורי האגו

היא הבינה שזו לא עת לעשייה אלא להוויה והכלה רגשית

ובקשה להכרות מעמיקה עם רצונות הלב

כשאין מקום ומרחב להכניס משהו חדש שום בחירה לא תהיה מדויקת ומיטיבה זה רק האגו וסיפוריו שמספר ש'צריך' ו'חייב'...


חונכנו שאם לא נהיה בעשייה

הכל יתפרק...לא יהיה ממה לחיות...לא יהיה קיום!

כשלמעשה ההפוך הוא הנכון!

כשאין הכלה רגשית ומספיק מקום ומרחב אדמה(אגן, רגליים)

הרוח, הרצון הנשמתי והיצירה הטבעית שיורדת אצל כל אחת, נחסמת!

והשכל/האגו וכל שאר הפחדים ההישרדותיים תופסים פיקוד,

דבר הגורם לחוסר איזון פיזי ונפשי, התשה ולכאבים וחולי.


איך את מרגישה שאלתי אותה?

היא: 'עייפההה...אני מבינה כעת כמה הגוף שלי זקוק למנוחה ואני יוצאת מפה עם תחושה והרגשה של חמלה.

כאילו מישהו נשא אותי על כנפיו וחיבק אותי אהבה ללא תנאי.

ויש משהו ברגליים שיותר קליל לי

והברך...ואוו..היא כבר לא כואבת!!

וואו כמה שהטיפול הזה מיוחד

לא חשבתי ודמיינתי שכך ארגיש'

אני: 'זאת את יקירה, שחיבקת והסכמת להעניק לעצמך אהבה שלא תלויה בשום עשייה או סיפור שבו האגו נאחז.

זו את שהסכמת מעתה להקליל את דרכייך ולהעניק לעצמך ביטחון וקיום.


אמנם הגעת עם בקשה לדייק בחירותייך

אך זהו סיפור של האגו והמיינד' 

ואני...תפקידי

לשמוע את האגו שדיבר מגרונך

אך יותר מכל תפקידי לשמוע

את האמת

את בקשות הגוף ולחישות הלב...🤎

רק בהסכמה לאהוב ולהתאהב גם באי וודאות כמו

בוודאות ומה שהיא מקנה, מתרחש הקסם והריפוי.



בתמונה: כפות הרגליים שלי נטמעות בחול הים