top of page

עליתי כיתה



כשאני מניחה לשריונות ולחרבות ונכנעת למנוחת הלוחמת הפנימית שבי אני מזהה עד כמה נפשי זעמה עד כמה ליבי פחד להיפגע ובמקום להמשיך ולהילחם ברוחות ובשדים אני מאפשרת ומקבלת כי שגיתי כאשר לא ביטאתי כאשר באותנטיות לא נהגתי כאשר מעצמי התרחקתי הרי שכולם (רגשות) היו בניי ומודה בכאב ובדמעות על אפשור השיעור והריפוי כי תמיד עומדת בפני הבחירה האם לברוח למלחמות ואשליות או לנכוח וללכת על פי צו הלב והאמת המתקיימת באותה העת רק כשמחנים בפונדק הדרכים, מניחים ומרפים ובאמת נוכחים השיעור נלמד, הגוף נרפה, והתובנות עם התבונות הגבוהות מגיעות יצאתי ולמדתי...עליתי כיתה https://youtu.be/hAX2ku9ifEs


Comments


bottom of page