שבירת תבנית קורבנית דרך ריפוי הילדה הקטנה למען גילוי עוצמה פנימית


תבנית הקורבנות באישיות מתחילה להיבנות בילדות על מנת לקבל מההורים, והסביבה הכרה אהבה ואישורים מבחוץ.

זהו תהליך נורמלי כיוון שחייו של הילד תלוי בגילאים הצעירים בחונכים שלו.


אך בבגרות התבנית הזו עלולה לנהל את חייו של הבוגר בדרך שלילה ולמנוע ממנו להגיע לפוטנציאל הגלום של נשמתו בפלנטת ארץ.


אם הוא יחיה בציפייה לקבל כל הזמן אישורים ואהדה מבחוץ הוא יחווה אכזבות, חוסר סיפוק, חוסר מלאות וללא תחושת אושר אמתית.

הוא יטה להאשים את האחר ולהתקרבן על כישלונותיו והפסדיו .

תודעה זו נקראת תודעה קורבנית מכיוון שהוא לא לוקח אחריות אישית

על חייו וימנע ממנו את החופש להגשים את המסע שלו.

הדבר יבוא לידי ביטוי בדרכי ביטוי כגון: "לקחו לי, שתו לי, עשו לי, מנעו ממני וכו'. הוא יחפש תמיד את מי להאשים וימנע מאחראיות.


אממה... על מנת להגיע לתודעה חופשית לא ניתן לשים את הביטחון

והאחראיות בעולם החיצוני (אנשים, דת, ממשלה וכו').

אנחנו מגיעים לבד לעולם וכך גם נעזוב אותו...


תודעת הקורבן הוא למעשה הילד/הילדה הקטן/ה שבתוכנו.

כהיותה קטנה ותלותית בחונכיה היא זקוקה לנראות, הכלה והקשבה.

באם היא לא מקבלת את מבוקשה היא נוטה להתקפי זעם על מנת שיראו אותה ויענו על הצרכים שלה.


כבוגרת היא תסתובב עם הגיל הרגשי שלה ובאם לא תדע להכיר

בצרכים שלה ותבטא אותם לעצמה מתוך נאמנות ואמת הלב שלה,

ללא מודע, היא תעשה מניפולציות כדרכי שליטה על מנת להשיג את מבוקשה מהעולם החיצוני לה. (בן זוג, הורים וכו')

אך באם הראו לה יכולת הכלה, הקשבה והכרה ברגש שלה (והיא ממשיכה לעשות זאת עבור עצמה), תוכל היא להשתחרר מדפוס הקורבן כבוגרת.



אז איך את שוברת את התבנית/דפוס של הקורבן?


~ הכרה- להכיר בילדה הפנימית שחיה בתוכך. במיוחד כשיש דפוס

שמנהל אותך ולא על דרך החיוב.

לדוגמא: דפוס של אכילה רגשית שמדחיק את הרגשות.


~ זיהוי- לזהות את הרגש שעולה והאם הוא מתוך הילדה הקטנה או הבוגרת?


~ הכלה- להכיל את הרגשות שצפים ולהורות אותם במקום לרוץ לדפוס

שמרגיע ומדחיק את הרגשות הפחות נעימים. לאפשר לה להיות בהתקף

זעם עד יעבור זעם ולהיות שם עבורה כמו שהורה מחבק ומכיל את ילדו

ברגעי זעם.


~ גילוי באחריות- לגלות אחריות לצורך שעולה. ולקבל עלייך את

הכוח והעוצמה הפנימית המבקשת להתגלות.

בשלב זה את נדרשת להיות אמתית עם עצמך בלבד!



עוד חומר למחשבה:


"ולא תעשה לך פסל זר"


התרבות שאנו חיינו בה עד היום הכתיבה לנו בכל תחומי החיים איך לחיות ועל מי להיסמך (כגון: ממשלה, מערכת הבריאות והחינוך הקלוקלת, דת ועוד).

העידן הזה בא לסיומו ואנו נדרשות להנהיג את עצמנו מתוך הכוח הפנימי שלוקח אחריות ובהתאם מגדיל את תחושת החופש של העצמיות.

אין שום גורו בחוץ לסגוד לו כי הבורא קיים בנו ואם הוא בנו

יש לנו את היכולת לברוא את מציאות חיינו ועל פי הפוטנציאל הגלום בכל אחת ואחת מאיתנו!