כשאתה משליך את האשפה הרגשית על האחר
אין כבר מערכת יחסים עם מי שמולך
אלא באותו הרגע אתה מנהל מערכת יחסים עם הילד הפנימי
זה שחווה התקף זעם רק שהפעם הוא רוקע פחות עם הרגליים ויותר עם המילים הומשלכות לעבר...
ויש שתעצור רגע לפני
כיוון שהעצירה והשיקוף
יוצרים הפרדה ומאפשרים לקיחת אחריות על התגובתיות
מילים יכולות להיות חדות כחרב
ומרחיקות אלפי מילין לב פתוח ופגיע
לכן אין טעם בהשלכה
אלא בהכרה לילד הקטן שסך הכל מבקש את הגדול
שיראה אותו בנוכחות של הקשבה
ואולי גם חיבוק
עד יעבור בו הזעם...