בחג החירות ואף לפניו ישנה דחיפה קולקטיבית ואישית לנוע למרחבים (בתודעה/נפש) שטרם בקרנו בהם. באותם מרחבים כבר לא ניתן להגיע עם הסל הישן (אמונות, דפוסים ושאר תבניות) אלא מתבקש החיבור פנימה למהות ולליבה שאנו ולקראת הגשמה וצמיחה לשנה הקרובה.
עניינים נפשיים המבקשים ניקוי ובחירה מחודשת.
לרוב אף אחד לא אוהב שינויים ובטח שלא האגו והאישיות שאוהבים ביטחון ותבניות מוכרות וידועות.
אממה...דווקא במקומות הללו אנו פוגשות התנגדויות לקדמה והתפתחות.
ודווקא כשעולות התנגדויות ישנן הזדמנויות
להכיל ולקבל ולראות בהסכמה את אותה מהות שמבקשת להתרחב בנו
כי מה שנתנגד לו יהדהד עוד מעצם הדבר, מה שנברח ממנו ירדוף אותנו עד שנכיר בו.
לכן אם אנחנו רגל פה ורגל שם ללא הסכמה לנוע ולבחור לראות את ההתנגדות נישאר בתודעה הישנה כאשר באם אנו נעים לעבר האי וודאות יחד עם הפחד נוכל להצמיח בנו פרחים שטרם נראו ונוכל להיות באמת המתבקשת להיות כל אחת והיכן שזה פוגש אותה (קריירה, זוגיות, מערכות יחסים ועוד).
לסיכום:
להבין שהתנגדות הוא סירוב מקבלת החדש כיוון שהאגו לא אוהב שינויים וזהות חדשה. הוא מעדיף להישאר עם המוכר והידוע ואף יעדיף להישאר במקום בבחירה הזו גם אם היא במחיר של סבל ותסכול.
לזהות התנגדויות שעולות ועצם הזיהוי כבר מאפשר בחירה בצומת הדרכים.
ללכת יחד עם ההתנגדות והפחד בהסכמה (סיפורי האגו והאישיות) קבלה ובהכלה כך שאמת ומהות אחרת יכולה להתגלות.
זכרי,
שכל התנגדות היא הזדמנות....
ההתנגדות תלמד אותך קבלה
הכיווץ ילמד אותך התרחבות
והפחד ילמד אותך אהבה....
מי ייתן ותצאי בחג חירות זה מהתנגדות לקבלה ולעוד אהבה המחכה לך שתראי אותה.
חג שמח!!!
לחצי כאן כדי לקרוא עוד על תהליכי שינוי
לחצי כאן לפוסט- מי הזיז לי את הגבינה?
לחצי כאן לקרוא עוד על כוחה של הסכמה, כוחו של ריפוי