כשאני מניחה לשריונות ולחרבות
ונכנעת למנוחת הלוחמת הפנימית שבי
אני מזהה עד כמה נפשי זעמה
עד כמה ליבי פחד להיפגע
ובמקום להמשיך ולהילחם ברוחות ובשדים
אני מאפשרת ומקבלת כי שגיתי
כאשר לא ביטאתי
כאשר באותנטיות לא נהגתי
כאשר מעצמי התרחקתי
הרי שכולם (רגשות) היו בניי
ומודה בכאב ובדמעות
על אפשור השיעור והריפוי
כי תמיד עומדת בפני הבחירה
האם לברוח למלחמות ואשליות
או לנכוח וללכת על פי צו הלב והאמת המתקיימת באותה העת
רק כשמחנים בפונדק הדרכים, מניחים ומרפים ובאמת נוכחים
השיעור נלמד,
הגוף נרפה,
והתובנות עם התבונות הגבוהות מגיעות
יצאתי ולמדתי...עליתי כיתה
https://youtu.be/hAX2ku9ifEs