כשאני מפייסת, מאחה ומאחדת את כל החלקים שבי;
הילדה הקטנה, הגדולה וזקנת השבט, אני באה בשלום ולשלום
גוף=הילדה הקטנה
שכל=הבוגרת
לב/נשמה=זקנת השבט
כי אין באמת פיצול ונפרדות בתוכי
והרי שמכל מלמדיי השכלתי
וכי לכל חלק בינתו ודעתו
וכשאני בקוהרנטיות מעצם ההקשבה לכל צד
אני בישוב הדעת הבינה והחוכמה
מאזנת בי את עץ החיים
ואז גם המציאות בחוץ מפוייסת ובאה על שלמותה ואיזונה
אני לא במלחמה אני בשלום והשלמה